השם "תה בלטי" בקריאה ראשונה מעורר אסוציאציות לתה ארומטי ומתובל כלשהו. בהיכרות הראשונה עם המשקה הזה מתברר שלא מדובר בכלל בתה, אלא בקוקטייל אלכוהולי, שהוכן ונצרך לראשונה בתחילת המאה הקודמת.
קוקטייל קשה
האזכור הראשון של התה הבלטי מתוארך לשנות מלחמת העולם הראשונה. או אז הקוקטייל הזה עלה לנוכח קרבות קשים ואבדות אנושיות גדולות.
אך מקור השם כנראה שקע בתהום הנשייה. יש רק הנחות לפיהן הקוקטייל הפך לבלטי לאומץ לב וגבורה של המלחים בצי המפורסם.
הקרבות באוקיאנוס השקט היו לא אנושיים, לוחמים רבים, באופן טבעי, חוו תחושה איומה של פחד. או אז החלו מפקדי הפלוגות הצבאיות לערבב קוקאין לאלכוהול עבור הלוחמים. נכון, איפה שהצליחו להשיג את זה, עדיין נותר בלתי פתור.
השפעה
הקוקטייל הוכן, קודם כל, כדי להעמיק את תחושת הפחד. לאחר ששתה רק כוס אחת של שיקוי כזה, הלוחם חש נחשול של כוח, שכח משינה ועייפות, וגם הפך ללא פחד. במצב זה הלכו החיילים להילחם באויבים. בנוסף, משקה אלכוהולי זה הקה בתחושות הכאב ומנע הלם בכאב במקרה של פציעות. נכס זה של התה הבלטי אפשר למנתחים צבאיים להשתמש במשקה כהרדמה במהלך פעולות בשטח.
מתכון מודרני
כעת לא פירוש השם תה בלטי הוא ספיח נרקוטי, אלא קוקטייל אלכוהולי עם תערובת של תבלינים שונים, בחלק מהמקרים בתוספת חומרים נרקוטיים. לרוב, משקה זה מוכן מאיזשהו רום, בעיקר גבוה. הם משתמשים גם ביין מיושן באיכות גבוהה. רום ויין מוסיפים לתה. באותה תערובת מכניסים סוכר, כמו גם לימון ותפוז.
לפיכך, פרוסות לימון ותפוז טריים מונחות בקומקום. לאחר הוספת סוכר אליהם התערובת נמעכת ומערבבת ביסודיות. יין ורום מעורבבים לעקביות המתקבלת בפרופורציות שוות. כל התערובת הזו מחוממת בקומקום מעל האש, אך אסור לה להרתיח.
התה הבלטי נכנס להיסטוריה בעיקר בזכות ויקטור פלווין, שתיאר את המתכון להכנתו ברומן "צ'פייב וריקנות".
לתערובת האלכוהולית החמה מוסיפים עלי תה יבשים, עלים גדולים או עלים קטנים. מכניסים כאן גם תבלינים ותבלינים שונים, בייחוד קינמון, ציפורן, מוסקט ווניל. ואז מותר לקוקטייל להתבשל במשך 10-15 דקות, ולאחר מכן הוא מוגש בקומקום. לקוקטייל הזה יש השפעה חזקה מאוד, צריך לב חזק בשביל לקחת אותו.
