ארוגולה הוא צמח דו שנתי ממשפחת הכרוב שצובר פופולריות במהירות ברוסיה. הוא נמכר כאן גם בשמות ארוקה, אינדאו וסלט רוקט. ברוסיה הצמח, המכונה כיום ארוגולה ונחשב לגחמת גורמט, צמח בנתיב האמצעי כעשבייה ונקרא בכינויו הליכון או זחל. עם זאת, זו הייתה ארוגולה פראית, ובני ארצות רבים עדיין צריכים ללמוד על היתרונות של ארוגולה מעובדת וכיצד לבשל אותה.
ארוגולה נפוצה בדרום ומרכז אירופה, החלק האירופי של רוסיה וצפון הקווקז, באסיה הקטנה והמרכזית. הוא גדל באופן פעיל ביותר באיטליה, והיתה זו המדינה שנתנה לעולם את המתכונים הטובים ביותר למנות ארוגולה. לצמח עלי לינה-פינאט ומכיל אלקלואידים ופלבנואידים, המעניקים לו טעם חריף מאוד ומעט מריר. יש המתארים את זה כחרדל אגוזי. 100 גרם חסה מכילים רק 25 קילוקאלוריות, ולכן היא כל כך נערצת על כל מי שעושה דיאטה. ארוגולה עשירה בסיבים, ויטמינים A, B, C, E, K, כמו גם סידן, מגנזיום, זרחן, יוד, מנגן. מאז ימי קדם, הוא מוערך מאוד בזכות סגולות הריפוי שלו: הוא מגרה את מערכת העיכול, מזרז את חילוף החומרים, משפיע על משתן, אנטיבקטריאלי ולקטוגני, ולבסוף מגביר את המוגלובין ומחזק את מערכת החיסון. סלט ארוגולה מומלץ לאנשים הסובלים מהשמנת יתר, סוכרת, כיבים. בקוסמטיקה מסכות פנים מיוצרות מעלים כתושים. הדוגמה הנפוצה ביותר היא מסכת הלבנה. שתי כפות מחית ארוגולה בתוספת מיץ לימון והמסכה מוכנה.
נקודה חיובית נוספת היא שארוגולה הגדלה כמו עשב אינה יומרנית לחלוטין ואינה דורשת טיפול ספציפי. לכן, ניתן לגדל אותו בקלות בגינתך בדאצ'ה שלך. מה גם שאפשר לשתול את הזרעים בעציץ. ארוגולה נטועה באדמה פתוחה בחודשים מרץ-אפריל, מיד לאחר נמס השלג. כל מה שנדרש בעתיד הוא השקיה ועישוב שוטף.
באמנויות הקולינריה, ארוגולה משמשת גם כמרכיב עצמאי וגם כתיבול. מכינים ממנו מגוון סלטים, מוסיפים אותו לריזוטו, פסטה ופיצות. מה שהיא "לא אוהבת" זה טמפרטורות גבוהות, ולכן לא מומלץ לתבשיל, להרתיח או לטגן אותה.
