מקובל לרוב כי לביבות הן מנה רוסית ראשונית. המאכל היפהפה, הריחני והזהוב הזה אהוב על רבים. הם מוכנים בדרכים שונות, אך הם טעימים באותה מידה. ישנן מנות רבות הכוללות לביבות.
לביבות ברוסיה
ההיסטוריה של מקור הפנקייק חוזרת לעבר הרחוק. היסטוריונים מאמינים כי לביבות כמנה מקורן לפני כשלוש עשרה מאות שנה. יש גרסה מעניינת למוצאם. הסיפור קרה לאיש אחד שהחליט לחמם ג'לי שיבולת שועל. מוסח על ידי עסק כלשהו, קלט אותו בצד אחד. זה קרה ברוסיה. השם שניתן למנה "החדשה" הוא "מלין". פירוש הדבר היה טחינה.
לפני מאות רבות שנים מנה זו נחשבה למאכל זיכרון. פנקייק נאפה והופץ לאנשים עניים כדי לזכור את המתים. ואז מוצר הבצק הזה הפך להיות האנשה ותכונה של חג מסלניצה.
עכשיו הם נאפים בכל מקום - בבית, במסעדות ובמקומות מזון מהיר שונים. אתה יכול לקנות מאפים בחנויות. הם מגיעים עם ובלי מילויים.
ברוסיה העתיקה, מותר לצרוך לביבות רק בידיים. השימוש במזלג או בסכין נענש בחומרה. אדם יכול להיות מוכה למוות. המעדן יכול להיקרע, להתפתל, לקפל בכל דרך שהיא, אך רק בעזרת הידיים. דרישה זו נכנסה לפגאניות. האמינו כי הפנקייק הוא סמל של השמש, שסגדו לו עובדי האלילים.
מדינות העולם
לביבות מודרניות ידועות בכל רחבי העולם. הם אהובים ונאפים במדינות רבות. אבל הם עושים זאת בכל מדינה בדרכם. ישנם סודות לאומיים לבישול המנה הזו. לדוגמא, באנגליה מוסיפים לבצק פנקייק קמח סודה ואייל (סוג של בירה). בגרמניה הם אוהבים פנקייקים דקים ופריכים, אך הם גם לא מסרבים לשופעים. במדינות רבות מכינים את הפינוק אך ורק מקמח תירס עם מילוי בשר או ירקות. לביבות אמריקאיות דומות יותר לביבות, אך פחות שומניות.
לבצק מוסיפים גבינה, נקניק או פירות יבשים כמו צימוקים. הסינים מכניסים לבצק כמות גדולה של בצל, שנעשית צפופה מאוד. בהודו הלביבות מיוצרות מקמח אורז מסורתי, ומוסיפות קמח עדשים. בצרפת הם מעדיפים מוצר אפוי זה העשוי מבצק דק מאוד של שמרים.
שמות
במדינות שונות בעולם, לפנקייק יש שם משלהם. בארצות הברית הם מכנים פנקייק - זהו התרגום של המילה "פנקייק" לאנגלית. בהולנד הם נקראו pannekuk, בצרפת הם קרפים, בהודו - dosai, בוונצואלה - cacapa.
במדינות מסוימות מנת הפנקייק נחשבת למעדן והיא יקרה למדי. יש עובדה מעניינת. בשנת 2014 הוכנה פנקייק באחת המסעדות במנצ'סטר (אנגליה) שעלתה לאדם שאכל אותה בסכום של 1,370 דולר.
לביבות הן פינוק אהוב בעולם במדינות רבות. הוא משמש כקינוח או כמנה עיקרית. המאפה הטעים הזה יכול להיחשב ליצירת מופת קולינרית שתחזיק מעמד שנים רבות ותשאיר לעצמה את כף היד.
