כמה מסורות דתיות מורות לחסידיהם להקפיד על כללי תזונה מסוימים. במיוחד זה חל על יהודים אורתודוכסים, אשר עליהם לצרוך אוכל כשר בלבד.
דיאטה עתיקה
כשר הוא אוכל התואם לחלוטין את חוק האוכל היהודי. קוד חוקים זה נקרא כשרות. בתרגום לעברית, "כשרות" פירושו "בכושר".
כללי הכשרות הם אוצרות עתיקים ומוגנים של חוכמת עם. כשרות היא מערכת רציונאלית ומחושבת של אכילה בריאה. אתה יכול לאכול רק מוצרים בריאים מבחינה אקולוגית שהם בהרמוניה עם גוף האדם.
על פי הכשרות, מותר לאכול את בשרם של אותם בעלי חיים שהם גידולים (כלומר, אוכלי עשב למהדרין) וארדיודקטילים. מדובר בפרות ידועות, עזים, כבשים, גאזלים, עזי הרים. בשום מקרה אסור לאכול בשר של חזיר, גמל, ארנבת והירקס. לבעלי חיים אלה יש רק אחד מסימני הכשרות.
התורה אינה מזכירה ציפורים כשרות, אך יש אזכורים לציפורי עץ. אוכל זחילה הוא ההפך מכשרות ואין לאכול אותו בשום פנים ואופן. התורה מדברת על נשר, ינשוף ושקנאי כציפורים של מועדונים. מכיוון שאין דרך לזהות את כל הציפורים הלא מתאימות המופיעות בתורה, באופן מסורתי יהודים אוכלים עופות ביתיים בלבד - תרנגולות, ברווזים, אווזים, יונים והודו.
על פי הכשרות, לדגים למאכל יש שני מאפיינים - יש להם גם סנפירים וגם קשקשים. קשקשים כשרים נכונים אינם מתחברים היטב לגוף הדג ומנותקים ממנו בקלות.
כללים
הכשרות מכילה מספר כללים הקובעים כיצד לחתוך בעלי חיים, באילו סכינים ובאילו מקומות. יש גם מדריך לאחסון וטיפול בבשר בכשרות. לכן, בשרם של בעלי חיים שנשחטו כראוי (גם אם מדובר בפרה או כבשה) נחשב כלא כשר.
התורה אוסרת בהחלט על אכילת דם. לאחר החיתוך משרים את הבשר במים, ולאחר מכן מניחים אותו על קרש כבישה מיוחד, שם מפזרים אותו מלח גס. מלח שואב וסופג דם. ואז הבשר נשטף שוב ביסודיות רבה.
כשרות מחלקת את כל המזון שמקורו בבעלי חיים לחלב ולבשר. חל איסור מוחלט לצרוך את שני סוגי האוכל בו זמנית. לאחר אכילת בשר, חייבים לעבור זמן מסוים (לרוב מספר שעות) לפני אכילת חלב. ואוכלים אוכלים בשרית ניתן לאכול לאחר חלב לאחר מרווח של חצי שעה עד שעתיים. מסגרת הזמן נקבעת על פי החוקים והתקנות של הקהילה המסוימת.
אוכל שאינו יכול להיות מסווג כמוצרי חלב או בשר (ירקות, דגים, פירות) ניתן לצרוך בכל עת ובכל סוג מזון. יהודים מאמינים שלאוכל כשר, שאינו כשר, יש השפעה רעה על רוחניותו של האדם ומפחית את רגישותו.
