הורים שילדיהם טעמו נתח בודד של פריכיות לפחות פעם אחת יודעים כמה קשה להסביר לילד שמדובר במזון לא בריא, שהתעללותו מובילה לבעיות בריאותיות.
ואכן, כמות עצומה של משפרי עמילן, קמח, טעם וריח, מייצבי צבע, טיגון בשמן לא הכי טרי מובילים למחלות כבד, קיבה, מעיים, היווצרות של רובדי כולסטרול, סוכרת, השמנת יתר ומחלות לא נעימות אחרות. אך כיצד להסביר זאת לילד שנכנס לטעם ומתעלב מהורים "חסרי אחריות" המסרבים לקנות "מעדן"?
אין כל כך הרבה אפשרויות לפתרון הבעיה: או לאסור באופן מוחלט על הילד ועל כל בני הבית להשתמש במוצר זה, לסבול גחמות והתקפי זעם, או לבשל צ'יפס לבד, לשמור על שקט ושלווה במשפחה. שבבי עשה זאת בעצמך אינם שונים בהרבה מאלו שקנו בחנות - דקים, פריכים, עם תוספות שונות, שנבחרו על פי הטעם האישי של הזמנת מעדן, אך יחד עם זאת הם מזיקים לחלוטין וטעים להפליא.
הצ'יפס הביתי הזה יוערך לא רק על ידי ילדים, אלא גם על ידי מבוגרים: תוכלו להכין עבורם חטיף פריך חריף, בשונה מגרסת הילדים. אבל ההבדל העיקרי בין המעדן הזה לבין הצ'יפס הקנוי הוא שהם לא צריכים להיות מטוגנים בשמן וטעמים בשפע בטעמים מלאכותיים.
כדי להכין צ'יפס תוצרת בית תצטרכו לוואש ארמני דק, רצוי להכין מבצק בלתי-מצות. אתה יכול לקנות לוואש מוכן, אתה יכול לאפות אותו בעצמך - בכל מקרה, רק מים, קמח, מלח ומעט שמן צמחי צריכים להיכלל בהרכבו.
את Lavash מורחים על משטח העבודה, משמנים בשמן זית או צמחי, מפוזרים במלח ותבלינים. אם הצ'יפס מוכן לילדים, עדיף להשתמש בעשבי תיבול יבשים שהם אוהבים, אך לא כדאי להוסיף תבלינים חריפים כמו פלפל. צ'יפס המיועד למבוגרים יכול להיות גם חריף - בגלל סוגים שונים של פלפל גרוס, זעפרן ושום. אותם תבלינים משפיעים גם על מראה המעדן: זעפרן נותן צבע זהוב, פפריקה - כתום-אדום.
בעזרת סכין או מספריים למטבח חותכים דף פיתות מוכנות לרצועות, כל רצועה לריבועים או מעוינים. את הפרוסות מניחים בזהירות על תבנית עם נייר אפייה, מפזרים גבינה מגורדת דק ומכניסים לתנור שחומם מראש ל 180-200 מעלות. ברגע שהגבינה מתחילה להימס, מסירים את הצ'יפס ויוצקים לצלחת המוכנה.
כדאי להקפיד ביותר שלא להשאיר את הצ'יפס ללא השגחה - הלוואש מתייבש מהר מאוד, תלוי בכוחו של התנור, זמן הבישול יכול לנוע בין 2 ל -5 דקות. מומלץ לא לייבש את הלחם יותר מדי זמן - הגבינה תרכוש טעם מר, ושולי הצ'יפס עלולים להישרף.
