הטיגון כרוך בטמפרטורות גבוהות, שכן מחבת טובה יכולה לחמם עד 200 מעלות צלזיוס ומעלה. לא כל שמן יכול לעמוד בחימום כזה, הוא יכול להתחיל להישרף, הטעם הרגיל ישתנה למרירות. בנוסף, הוא עלול ליצור חומרים מסרטנים המאיימים ישירות על בריאות האדם.
הוראות
שלב 1
קריטריון חשוב לקביעת האם שמן מתאים לטיגון או לא הוא הטמפרטורה בה עשן קל מתחיל לעלות מעל השמן. מרגע זה השמן, לא משנה כמה טוב היה בתחילה, מתחיל להפוך לחומר מסוכן למדי. עשן מתרחש כתוצאה מחמצון ופירוק שלאחר מכן של חומצות שומן בודדות לאקרולין וחומרים מזיקים אחרים.
שלב 2
חומצות בלתי רוויות מתחילות להתפרק תחילה, ככל שתוכןן יותר בשמן הוא מתחיל לעשן מוקדם יותר ופחות מתאים לטיגון. שמנים צמחיים הנחשבים למועילים במיוחד, כמו זית לא מזוקק, עשירים בחומצות אומגה 3 ואומגה 6, החשובות ביותר לבריאות האדם. הם מחזקים את דפנות כלי הדם, מדללים את הדם ומורידים את רמות הכולסטרול. וחומצות אלה מתחילות להישרף תחילה, ברגע שהטמפרטורה מגיעה ל -150 מעלות צלזיוס, מה שהופך מייד שמן כזה לחלוטין לא מתאים לטיגון.
שלב 3
לכן כדאי לשפוך למחבת רק את השמנים המכילים 50% או יותר חומצות שומן רוויות העומדות בפני חימום משמעותי. שמנים אלה כוללים: פולי סויה (מתחיל להישרף ב 234 מעלות צלזיוס), שומשום (230 מעלות צלזיוס), זית מזוקק (230 מעלות צלזיוס), דקל (220 מעלות צלזיוס), חמניות (220), קוקוס (200), בורות שמן ענבים (190 מעלות צלזיוס), מרגרינות מיוחדות (170 מעלות צלזיוס ומעלה). חמאה אינה מתאימה לטיגון, אך אם אתם ממיסים אותה, מסירים ממנה חלבון נוזלי וחלב, תוכלו לטגן עליה בהצלחה כל מזון בטמפרטורות של עד 200 מעלות צלזיוס.
שלב 4
זני שמן זית הם השנויים במחלוקת ביותר. הקביעה איזו מתאימה לטיגון ואילו לא היא פשוטה מאוד. חפש על התווית את המילים "בכבישה קרה". שמן בכבישה קרה מתחיל להישרף בכ -160 מעלות צלזיוס. בתהליך הזיקוק השמן הופך יציב יותר ויכול לסבול בקלות חום עד 200 מעלות צלזיוס, מה שהופך אותו למיידי לטיגון.
