יוון יכולה להיקרא הן ערש של ציוויליזציה עתיקה מדהימה עם האלים האולימפיים, והן מרכז תרבות גסטרונומית ייחודית. אי אפשר לדמיין מוצר ששפים יוונים לא ישתלטו בו בצורה מופתית. ישנם כל התנאים ליצירת יצירות מופת קולינריות.
300 ימי שמש בשנה ותנאי אקלים שרק תרצו להשוות לגן עדן, תורמים לגידול של ירקות ועשבי תיבול עסיסיים להפליא, הפירות והענבים המתוקים ביותר. הוא מייצר גבינת פטה טעימה מחלב צאן ושמן זית, מהטובים באיכותם. שפע הדגים ופירות הים, גידול בקר מפותח מאפשר לך לגוון את המטבח הלאומי בלי סוף.
היוונים הם אנשים מסבירי פנים מאוד והם אוהבים לערוך שולחנות בקנה מידה גדול ועם כל הלב, אפילו מהסיבה הכי לא משמעותית. והדבר העיקרי שלא מפסיק להדהים במאכלים של המטבח המקומי הוא פשטות הטעמים ושילוביהם.
כמעט בכל אזור במדינה שטופת השמש יש מאכלים מקומיים ייחודיים משלו.
באיים הם אוהבים מנות של פירות ים, ביבשת אוכלים יותר בשר. באי הכרתים הגדול והציורי ביותר, עדיפות למנות המשלבות ירקות עם קטניות, בשר ודגים שונים. הלקידיקי מפורסם בזכות שפע מגוון רחב של פירות ים.
העיר וולוס מציעה חטיפים דשנים רבים לליווי ליקרים אלכוהוליים מקומיים. בפלופונז, אפירוס ו תסליה, בשר מטוגן במומחיות, מכינים נקניקיות מעולות וגבינות. במקביל מכינים את המומחיות שלהם בכל חג. מרק גביע מיוחד עם תבלינים ארומטיים נחשב למאכל חג הפסחא המסורתי. בחג המולד מגישים הודו מיוחדת, שממולאת בכבד ובצנוברים נפלאים, או שהיא יכולה להיות חזיר יונק, שנאפה בצורה מופתית בתנור עד לקבלת צבע זהוב.
הארומה של יוון היא תערובת של ניחוחות של עשבי תיבול, המשלבת באופן מושלם בין ניחוח קל של רוזמרין לרעננות של נענע, ארומה חריפה של כוסברה עם בזיליקום ופטרוזיליה וכמובן אורגנו, המיובש על ידי השמש היוונית הנדיבה. לכן צריך לטעום את אותו סלט יווני, המכונה גם הורג'טיקי, רק כאן, לפחות לשם השוואה. נראה שמדובר באותם מרכיבים, אותם עגבניות, מלפפונים ופלפלים. אבל זיתים מדהימים, בשרניים; שמן זית הוא הטרי ביותר, כאילו טרי מן העיתונות, ופטה, שנמס בפה ומשאיר טעם עסיסי עז של קיץ על לשונך.
לקינוח מוגשים לחמניות אגוזים טעימות מבצק עלים דקיק, שמזכיר בקלאווה. אגוזי מלך, שקדים, פיסטוקים וצימוקים ממלאים את המאפים בטעם ייחודי. היוונים אוהבים גם קפה, סמיך וארומטי, שמוגש בכוסות ותמיד עם כוס מים.
בהחלט כדאי לבקר במדינה הנפלאה הזו ולנסות את הטעים המקומי.
