יין הוא מתנת האלים לאנשים, כמו גם התגלמות החיוניות, כפי שטענו היוונים הקדמונים. משקה זה משקף את המוזרויות של הטעם הלאומי של המדינה בה הוא מיוצר. כל זן יין אינדיבידואלי נושא את הטעם והארומה המיוחדים שלו. לרוע המזל, אנשים רבים אינם יודעים לשתות אותו נכון, ולכן אינם יכולים ליהנות באופן מלא מה"יופי "של זר היין. לטעימת יין יש לעקוב אחר כמה כללים פשוטים.
הוראות
שלב 1
ממלאים את הכוס לרבע מנפחה. הכוסות הטובות ביותר לטעימת יין הן אליפסואיד למחצה (כוס צבעונים), בנפח 210-225 מ ל. כוס הטעימה חייבת להיות נקייה ויבשה.
שלב 2
מעריכים את היין בעין. ראשית, עליו להיות שקוף. משקעים מעוננים או נוכחות של בועות פחמן דו חמצני מעידים על כך שהיין באיכות ירודה או מקולקל. שימו לב לצבע. ככל שצבעו של יין אדום בוהק ועשיר יותר, כך הוא צעיר יותר. עם השנים יינות אדומים מתבהרים ואילו הלבנים, נהפוך הוא, נעשים אינטנסיביים יותר מבחינת הצבע. הטה את היין בכוס: ככל שהשאריות דקות יותר על הכוס, כך הוא טוב יותר.
שלב 3
תיהנו מריח היין. לשם כך יש לרחרח תחילה את היין, ואז לסובב את הכוס (לנער את המשקה) ולרחרח בפעם השנייה. ככל שהריח חזק יותר, זר היין עשיר יותר. יינות צעירים כמעט ולא נותנים ריח, מכיוון שהארומה שלהם עדיין לא בשלה, הוא שביר ועדין מאוד. תיהנו ממריח היין הטוב במלואו, חשבו אילו רשמים הוא גורם לכם, האם תוכלו לתאר זאת במילים.
שלב 4
טועמים את היין. זה השלב האחרון של טעימות היין. הלגימה הראשונה צריכה להיות מספקת בנפח כדי להרגיש את הטעם עם כל המשטח הפנימי של חלל הפה, מכיוון שאנו תופסים טעמים שונים בעזרת קולטנים שונים. מתיקות מורגשת בקצה, חומצה בקצוות, מרירות בשורש הלשון. לאחר טעימת היין, שימו לב כמה זמן החיך שומר על טעמו. יין טוב משאיר טעם לוואי מתמשך. אם היין הצעיר "סורג" בפה, זהו גם סימן לאיכות טובה, שכן הוא מעיד על כך שהיין מכיל הרבה טאנינים, המספקים ליין אריכות ימים.
