תה צהוב הוא משקה פופולרי להפליא במצרים. המצרים מסבירי הפנים שואפים לתת מרק טעים ובריא זה לכל התיירים ללא יוצא מן הכלל.
למרות שמשקה הריפוי הצהוב ממצרים מכונה בדרך כלל תה, המילה מרק היא המאפיין המדויק ביותר שלה, מכיוון שהוא עשוי לא מעלים של עץ התה, אלא מפולי חילבה של חציר (בדרך אחרת הוא נקרא גם שמבהלה., צ'אמאן, הלבה, אביש, עשב גמלים, חילבה) באמצעות טכנולוגיות מיוחדות.
מההיסטוריה של התה הצהוב
אפילו היפוקרטס, בכתביו, סיפר לעולם על התכונות הנפלאות של חילבה. עם זאת, תה מהשעועית של צמח זה החל להתבשל הרבה יותר מאוחר, בסין.
עד המאה ה -19 הטכנולוגיה להכנת תה נשמרה תחת שבעה מנעולים. רק בשנות ה -30 של המאה העשרים עזב המתכון הסודי את הארץ והסתיים ברוסיה, ואחרי המלחמה הסינית-יפנית הוא התפשט ברחבי אירופה ומשם הגיע למצרים.
עכשיו תה צהוב אינו ידוע במערב אירופה, אשר, יותר נכון, קשור לאירועים היסטוריים. אך למרות זאת, במצרים, טכנולוגיית הבישול הייתה רחבה, ומצאה תוספות רבות.
תכונות ריפוי
תה צהוב מצרי הוא תרופה ייחודית למחלות רבות עקב הרכב החילבה. רופאים ממליצים להשתמש בו:
- כחומר נוגד חום;
- למחלות של מערכת הנשימה (ברונכיטיס, סינוסיטיס, סינוסיטיס);
- ככייח;
- עם מחלה של אברי הרבייה הנשיים;
- במקרה של הפרת הנקה אצל נשים מיניקות;
- באין אונות;
- בנוכחות אבנים בכליות וכיס המרה;
- כחומר משתן;
- עם מחלות בדרכי העיכול ובמערכת הלב וכלי הדם;
- כתרופה לעייפות ותחלואה.
ואלה רחוקים מכל תחומי היישום של המשקה הנפלא הזה.
איכויות הטעם של תה צהוב
תה צהוב ממצרים הורס את הסטריאוטיפ "מה ששימושי אינו טעים", מכיוון שטעמו האגוזי והארומה הנעימה גורמים לאנשים רבים להתאהב בו לנצח כבר מהניסיון הראשון. עדיף לשתות תה כזה מקורר מעט, ובמקום סוכר לשים כפית דבש.
בנוסף, ג'ינג'ר ולימון הם תוספי מזון שימושיים. יש אנשים שרוקחים תה בחלב במקום במים, זה נותן מאפייני טעם מיוחדים למשקה.
שיטת בישול
ישנן דרכים רבות להכין תה צהוב. אולי הנפוץ ביותר מבין אלה הוא הדברים הבאים. יוצקים את השעועית הטחונה למיכל קטן, יוצקים עליהם 300 מ ל מים ומרתיחים כ- 8 דקות. וכדי לחוות באופן מלא את הארומה הבלתי-מתאימה של תה צהוב, ניתן לייבש ולצלות את השעועית לפני רתיחה.
