למרות העובדה שטיבט ומונגוליה הן שכנותיה הקרובות ביותר של סין, מסורת התה במדינות אלה היא ספציפית למדי. האופן שבו אנשים במונגוליה ובטיבט שותים תה עשוי להפתיע אפילו מומחה מנוסה בטקס התה הסיני.
המסורת הטיבטית נובעת מהתנאים הכמעט קיצוניים שבהם חיים התושבים: הם משתמשים בכל הזדמנות להרוות את הגוף בחומרים שימושיים באקלים אלפיני קשה. לכן תה בטיבט לא רק שותים, אלא גם אוכלים. עלים יבשים מתווספים לאוכל, מרקים מבושלים מהם, עלי תה כתושים מוסיפים למנה הלאומית של קמח שעורה, שמן ומלח. הטיבטים מכינים את המשקה עצמו בשום אופן לא כמו שאנחנו רגילים לראות.
תהליך הכנת התה הטיבטי הוא די מייגע. מה שנקרא תה "לבנים" מעורבב עם מים בשיעור של 50-70 גרם מוצר יבש לכל 1 ליטר מים. לאחר מכן מוסיפים למים גהי מחלב יאק וטעמים עם כמות קטנה של מלח. בדרך כלל כמות השמן מגיעה ל-200-250 גרם לליטר, מה שעלול לגרום להלם אמיתי עבור אירופאי יוצא דופן.
מבשלים תערובת של תה, מים, שמן ומלח ואז, בלי להמתין לקירור, מוקצפים במכשיר מיוחד. לאחר ההקצפה מתקבל משקה די ספציפי עם טעם מוזר ועקביות סמיכה. תה טיבטי הוא שומני ועתיר קלוריות, אך עבור תנאי האקלים הקשים באזורים אלה, משקה כזה מהווה מקור אנרגיה וכוח שאין לו תחליף לתושבים המקומיים. טכניקת בישול זו קיימת למעלה מאלף שנים. בסין, בניגוד לטיבט, כמעט ולא מבשלים תה. ניתן רק להרתיח פו-אה, כל שאר הזנים פשוט מוזגים עם מים.
במונגוליה מכינים את המשקה הזה גם על פי מתכון עתיק שהועבר מדור לדור. בדיוק אותה מסורת תה קיימת באזורים מסוימים בקירגיזסטן ובקלמיקיה. בחלקה שיטת ההכנה דומה לזו הטיבטית: חמאה, חלב, קמח ומלח, כמו גם כמה תבלינים (אגוז מוסקט, עלה דפנה, פלפל שחור) מוסיפים לתה ולמים. להכנת המשקה בסגנון מונגולי, נעשה שימוש במין מיוחד של תה ירוק "לבנה". מחירו נמוך בהרבה, מכיוון שהוא אינו נחשב לעילית. במונגוליה, כל האנשים שותים אותה, ללא קשר למעמד החברתי.
