ברוסיה לא ניתן למצוא את פרי הליצ'י על המדפים. עם זאת, עבור הסינים זה בכלל לא מופרך, כי הליצ'ים נאכלים שם מאז המאה השנייה לפני הספירה. לפרי הטרופי הזה שמות נוספים, אחד מהם הוא "שזיף סיני".
הליצ'י הוא אחד הפירות האהובים והנערצים בסין, אך הוא גדל גם ביבשות אחרות. למשל, באמריקה, אפריקה. יש לו תכולת קלוריות נמוכה והרכב ויטמינים ומינרלים עשיר. יותר מכל באשלגן ליצ'י ומגנזיום, ולכן צריכתו מיועדת לאנשים הסובלים ממחלות במערכת הלב וכלי הדם.
אבל לא רק ליבות מעריכות את הפרי מעבר לים הזה. הינדים זיהו זאת כמרחץ חזק. הליצ'י מסיר כולסטרול מזיק מהגוף, משפיע לטובה על מערכת העיכול ועל הכליות, מתגבר, מקל על כאבים, מקל על צמא ומנרמל את הדמות.
כלפי חוץ, הצמח עצמו הוא עץ בגובה 15-20 מטר, שצומח לאט מאוד ומתחיל להניב פירות רק עד גיל 8. הפירות הם בצורתם עגולה, בגודל אגוז עם משטח מחוספס. זנים מסוימים של ליצ'י דומים לו בדרכים אחרות, אם לזן קליפה אפורה-ירוקה (אגוז כזה בצורה לא בשלה).
רק הקליפה קלה דיה לקליפה, ונפתח בתוכה עיסה עסיסית לבנה עם זרע גדול אחד. הסינים מכנים בסתר את הליצ'י בעין הדרקון. עור הפרי יכול להשתנות מאפור-ירוק לאדום עז. העיסה יכולה להיות לבנה או שמנת. תלוי במגוון, עוצמת הטעם: מתוק או חמוץ מתוק.
