בשנת 1519, אחד המשתתפים במסעו של מגלן כינה את הפרי הטרופי הזה בפרי הכי טעים שאפשר למצוא רק על פני האדמה. במאה ה -17 הם החלו לגדל אותה באירופה (ואפילו ברוסיה - בחממות בסנט פטרסבורג). כיום משתמשים באננס טרי או משומר בסלטי פירות, ברטבים חמוצים מתוקים ואפילו בפיצה. וזה גם פרי אהוב על כל מי שעוקב אחר משקלם: הוא דל קלוריות, מסוגל להוציא עודף נוזלים מהגוף ומשפר את חילוף החומרים.
הוראות
שלב 1
העריך את גודל האננס. על מנת לאכול את עיסתו בצורתו הטהורה בחר באננס גדולים או בינוניים (15-20 ס"מ - גובה הפרי ללא עלים). גם אננסים קטנים (8-9 ס"מ) טעימים, אך מתאימים יותר לקישוט מנות.
שלב 2
קבע אם האננס בשל. עם זאת, לא קל לגלות: צבע הקליפה אינו תמיד אינדיקטור מדויק. במדינות שונות צומחים זנים שונים, עם מאפיינים משלהם: למשל, אפילו אננסים בשלים ממרכז אמריקה נותרים ירוקים, אך בחוף השנהב האפריקאי אננס בשלים צהוב ענבר. אבל אם החלק התחתון של האננס צהוב, והחלק העליון עדיין ירקרק, אפשר לקנות אננס כזה גם: להשאיר אותו בבית ולהבשיל במקום חם למשך מספר ימים. התבונן מקרוב גם בקוצים הבולטים מתוך האננס: הם חומים כהים בפרי בשל. אם צבע האננס אפור, והוורידים בין קשקשי הקליפה הופכים כהים, פרי כזה נחשב רקוב.
שלב 3
המוצקות והמוצקות של הפרי למגע הם סימנים לאננס טוב.
שלב 4
רק אננס גדול הגיוני להריח: הוא ריחני מאוד בבשלו. אננסים בינוניים וקטנים כמעט ולא מריחים.
שלב 5
שימו לב ל"כתר "של האננס: הוא לא אמור להיות איטי מדי, ותנו לשושנת העלים להיראות ירוקה ועסיסית. אם קצות העלים יבשים זה יכול להעיד רק על בשלותו של האננס. אתה יכול להוציא עלה אחד מהשקע: עבור אננס בשל זה קל לעשות.
