נראה מאיפה המחבר קיבל את הדייסה? אף על פי כן, אגדות מאמינות כי לדייסה של החייל יש סופר מאוד ספציפי - אלכסנדר סובורוב. זה שהסיע את החייל על פני האלפים.
ההיסטוריה של יצירת דייסת חיילי שעורה
זה היה איפשהו באזורים הקרים האלה שרכבת העגלות אזלה את האוכל. לא כך שבכלל נותרו שעורה, כוסמת, דוחן ומעט אפונה. הטבחים מבועתים - החיילים רעבים.
ואז הציע סובורוב לזרוק הכל לדוד, להוסיף את שאר הבייקון ולנסות לבשל משהו. וזה עבד! התברר כך שדייסה כזו הפכה למאכל העיקרי של חיילי הצבא הרוסי במשך שנים רבות.
הכל קשור לפשטות ההכנה שלה, לזמינות המזון, לערך התזונתי ולדיאטה מלאה הדרושה כדי לשמור על כוחם של החיילים.
בגרסה מאוחרת יותר של דייסת החייל, נעשה שימוש בשעורה, ויש לו הרבה תכונות שימושיות. ויטמינים, מינרלים, חומרים אנטיבקטריאליים, חומצות אמינו, סיבים - כולם מוסתרים בגרגר קטן. בתקופת שלום מודרנית עדיף לבשל אותו על האש, אך אם עדיין אינכם יוצאים לטיול, תוכלו לנסות זאת בבית.
איך לבשל דייסת שעורה עם תבשיל
רכיבים:
- שעורה פנינה - כוס אחת;
- בשר תבשיל - 200 גרם;
- מים - 400 מ"ל;
- שמן חמניות - 2 כפות. l.;
- בצל קטן;
- גזר קטן;
- מלח ותבלינים.
מתכון לדייסת חייל
תחילה יש להשרות את הגריסים למשך כמה שעות. קוצצים דק את הירקות ומטגנים בשמן עד שהם רכים. יוצקים מים לסיר, יוצקים שעורה מוכנה ומטגנים, מבשלים הכל יחד במשך חצי שעה. לאחר מכן מוסיפים את התבשיל, המלח והתבלינים, מערבבים ומבשלים עוד חמש דקות. ניתן להגיש על השולחן.
זהו רק אחד מהמתכונים הרבים הנקראים דייסת חייל. ככל הנראה, בשל הדייסה הרב-גרגנית הראשונה, איש אינו יודע בדיוק מה צריך להיות הדגנים העיקריים. זה יכול להיות כוסמת או דוחן. יהיה בשר, כי בלעדיו דייסה היא לא דייסה, במיוחד של חייל.
אתם מוזמנים להתנסות. בתאבון!
