טעמו של המלח ידוע עוד מילדותו. עם זאת, עם הגיל, אנשים מתחילים להבין שיש סוגים שונים של מלח ותכונותיו שונות בהתאם לסוג. המלח המפורסם ביותר הוא מלח שולחן.
מלח שולחן אינו זהה אם הוא כורה באזורים שונים. למלח אורנבורג יש את הטעם הכי שימושי וטוב.
מלח מיוד נבדל על ידי לובן ורוויה ביוד. עם זאת, יש לו חיי מדף והוא חייב להיות בעל תכולת לחות מסוימת. לאחר תאריך התפוגה ניתן לאכול אותו כטבח, אך הוא אינו מתאים להמלחה - הירקות יהיו רכים, לא פריכים.
מלח לא מזוקק נאסף ביד. למלח זה יש גוון אפרפר בגלל שפע המינרלים השונים בו. להכנת סלטים היא לא שווה בתועלת. הוא ממוקם באזור האטלנטי של הרכוש הצרפתי.
למלח ים מתובל יש ארומה מפתה שעלולה להוביל לצריכת יתר. לכן, יש להשתמש בזהירות. זה טוב לבישול מוצרים חד-פעמיים כמו בשר או דגים.
שפים מאזור קוסטרומה מפורסמים ביכולתם להכין מלח שחור. זו תערובת של קמח שיפון ומלח שולחן, שמבשלים על פחם ליבנה. למלח זה תכונות נוגדות חמצון מועילות, אינו שומר על לחות בגוף ובעל טעם ייחודי המעניק לכלים טעם ביצה אופייני.
מלח ים המלח מים המלח מכיל נתרן כלורי בפרופורציות נמוכות יותר מאשר אנלוגים אחרים. הוא נוצר כתוצאה משקיעת מי ים והתייבשותם. גבישים של מלח זה הם בדרך כלל גדולים ולבנים.
מלח מיודד מהים האדריאטי מכיל אשלגן כלורי, המועיל לאנשים הסובלים מבעיות במערכת הלב וכלי הדם. מלח זה מפחית נפיחות ומסלק רעלים מהגוף. זה לא משפיע על איכויות הקולינריה והטעם.
מלח הימלאיה ורוד נמצא בצלחות שמגישות ארוחות מוגשות ואפילו מבשלות ביצים מקושקשות. זה חייב את הגוון הוורוד הרך שלו בנוכחות מינרלים שהופכים את המלח הזה ליעיל. הטעם שלה עדין ונעים. כדי להכין ממנה מנות, עליך לטחון דק ולהכין פיתרון.
מלח ים עם רוזמרין ולימון פופולרי בקרב שפים מכל הארצות והזמנים. טעם אקזוטי יוצא דופן ומראה משונה נותנים לכלים נלהבות.
