תזונאים מכנים חומרי נטל רכיבי מזון הכלולים במזון שמקורו צמחי ואינם מסוגלים להתעכל בגוף. הם שופעים במיוחד בפירות וירקות שאינם עוברים כל טיפול בחום.
חומרי נטל בגוף
בעבר, דיאטה או דיאטה ראו כי אלמנטים של מזון כזה הם חסרי תועלת, מכיוון שהאנזימים המצויים במיצי קיבה אינם מסוגלים לעכל ולפרק חומרי נטל. עם זאת, רק בשנים האחרונות נודע כי חלק מחומרים אלה ניתנים לעיכול על ידי אנזימים של מיקרואורגניזמים במעי הגס. בתהליך זה, בנוסף לגזים, משתחררות גם חומצות שומן שומניות לעיכול.
בדרך כלל כל חומרי הנטל מחולקים לחמש קבוצות - המכילות ליגין (הוא מצוי בשפע בגרגרים, בזרעי פרי ובכמה סוגי ירקות), חומרים עם אלגינטים (נמצאים באצות ובאגר-אגר), עם פקטין (גם בתפוחים, כמו בסוגים אחרים של פירות וירקות), עם תאית (אותו דגנים ומעט פירות) וסיבים (דגנים, ירקות ופירות).
יתר על כן, על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, ישנם חיידקים "חזקים" כל כך במעיים שיכולים לפרק כמה תרכובות בקלות יוצאת דופן, וזה מעבר לכוחם של אנזימים אנושיים טבעיים.
היתרונות והנזקים של חומרי נטל
היתרון העיקרי של תרכובות כאלה הוא זמן עיכול ארוך מאוד, המעניק לאדם תחושת שובע ארוכה. בנוסף, חומרי נטל מסירים חומצות מרה, מורידים את רמות הכולסטרול, מבטיחים צואה תקינה ומשפיעים לטובה על המעיים המושפעים ממחלות או מחלות כלשהן.
האטת תהליך העיכול לאחר אכילת מזונות עם חומרי נטל מתרחשת עקב היעדר תהליך שחרור כמות גדולה של פחמימות לזרם הדם, וכן ספיגה איטית מאוד של חומרים מזינים לדפנות המעי. יתרון נוסף של תרכובות כאלה לכאורה חסרות תועלת הוא היעדר מוחלט של קלוריות בהן.
אבל, כמו כל דבר שימושי, יש גם צדדים שליליים. אז הפעילות הגבוהה של מיקרואורגניזמים מובילה לייצור גז מוגבר וכתוצאה מכך לנפיחות ואפילו, במקרה של צריכה בשפע מאוד, נזק לאפיתל או לקרום הרירי של רקמת המעי. תוצאה שלילית נוספת היא קשירה נמוכה במיוחד של סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ ושאר יסודות קורט חיוניים מועילים. מלאות יתר של המעיים על רקע היווצרות גזים מוגברת ועבודה מוגברת של מערכת העיכול יכולה אפילו להוביל לוולפולוס. לכן לא כדאי לאכול יותר מדי אוכל עם חומרי נטל, לא משנה כמה הם טעימים.
