גיישה מפורסמת, הסמל המרגש הזה של יפן העתיקה, כמה שמועות ותעלומות היא הניבה. אז מי היו והאם הם עדיין קיימים - הנשים המסתוריות האלה, שנקראות בכינוי "פרחי ערבה"?
סיפור קצר
רבים מאמינים כי גיישה דומה לזונה, אם כי ביפן מלאכה עתיקה זו נהגה על ידי יו'ו וג'ורו. גם אלה וגם אחרים הסתובבו באותו מרחב חברתי והשתתפו באותם אירועים שהתקיימו מאוחר יותר בשם "רבעים מהנים", המיועדים במיוחד למגורי יו'ו. גיישה לא התגוררה שם, הם הוזמנו רק כ"טוסטמסטר ". בתרגום מיפנית, "גיישה" פירושו "איש האמנות", הם אירחו את חברת העילית בשירים, ריקודים, נגינה על כלים ובעיקר שיחות. ניתן אפילו להבחין בגיישה ויוג'ו על ידי המראה שלהם: חגורה של זונה יפנית קשורה מלפנים עם קשר פשוט, כך שאפשר להוריד קימונו יותר מפעם אחת ביום, ולגיישה - מאחור וכדי שגם היא עצמה לא תוכל להתיר את זה בלי עזרה … גם ברמת החוק נאסר עליהם לספק שירותים כאלה, אם כי ניתן היה לקבל פטרון ואף להביא ממנו ילדים. אולם הם יכלו להתחתן רק לאחר שעזבו את דרגת גיישה.
כַּיוֹם
גיישה קיימת כעת, אולם בגלל הפופולריות של החברה המערבית, הם נתפסים יותר כהדים של העבר וכמחווה למסורת. כמובן, לאחר רבע אלפי שנים מתחילת היווצרותם (לפני כן הוענק תפקידם של "טוסטמאסטר" בחברה היפנית אך ורק לגברים), הם עברו שינויים מסוימים, אך שמרו על תפקידם העיקרי - לבדר אנשים בעדינות.. נוכחותה של גיישה באירוע, גם כעת, נותנת משמעות מיוחדת ומראה רמה גבוהה של קבלת פנים. הם מעורבים אורחים בשיחה אינטלקטואלית, לפעמים אפילו מפלרטטים איתם, גורמים לגברים להסמיק, ומוודאים כי אין מקום ריק ליד כל מכובד.
ביפן המודרנית נותרו מעט גיישות - רק כאלף, ואילו לפני מאה שנה היו עשרות אלפים כאלה. מולדתם ההיסטורית נחשבת לקיוטו, בירת יפן לשעבר, בה עדיין נשמרים שישה "רבעים מהנים". אבל עם העברת הבירה לטוקיו עזבו פוליטיקאים ופקידים, מקור ההכנסה העיקרי של הגיישה. כיום נותרו כמאה גיישות בקיוטו, השאר עברו לבירה החדשה. עכשיו הם הופכים לגיישות לפי בחירתם, בעוד לפני כן היו קבצנים, שמשפחותיהם לא יכלו להאכיל אותם. הם מנהלים אורח חיים צנוע ומנסים לא להראות את עצמם לתיירים. בתצלומים שצולמו על ידי תיירים אין גיישות, אלא מייקו, תלמידיהן, או אפילו שחקניות מוסוות. את הרמה הגבוהה ביותר תופסת אוקה-סן, מעין אליטה. הם משתתפים בקבלות פנים של הממשלה בבתי התה, חייבים לשלוט בשפות זרות ולהכיר את הספרות והאמנות העכשווית. בנוסף, סן אוקה עומד בראש בית הספר גיישה בקיוטו, היחיד מסוגו.
מסתורי, אטרקטיבי, בקימונו רב-צבעוני, על סנדלי עץ, שבזכותם הם צועדים בצורה כל כך חיננית בצעדים קטנים, עם תסרוקת מורכבת, פנים מולבנות באופן לא טבעי, שפתיים בהירות ואייליינר, נראה שגיישה חובשת מסכה. אין זה מפתיע שהוא עדיין מושך אליו כל כך הרבה תיירים - המסתורי הזה, שהפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית, אך לרוע המזל מקצוע בסכנת הכחדה - גיישה.
